נחום-תקום זוכרים? עוד בילדותי אהבתי את הבובה הזאת.

היה בה משהו קסום, ביכולת שלה לקום כל פעם מחדש, עם אותו חיוך ולא משנה כמה חזק היינו מכים בה. היא היתה קמה.

הדימוי הזה של נחום-תקום מלווה אותי עד היום בקליניקה.

אני מזכירה להורים כמה חשוב לתת לילדים שלנו ליפול לפעמים. לא כדי ליפול, אלא כדי לקום. כי באותו המקום בו הצלחתי לקום מנפילה, זה בדיוק המקום בו נבנה אצלי הערך. בו נבנית אצלי תחושת המסוגלות.

החוסן. ושם, רק שם, אנחנו לומדים על עצמינו שאנחנו יכולים להתמודד גם במצבים קשים. שיש לנו כוחות.

כשאנחנו נותנים לילדים לגיטימציה להמנע מקושי ממקום שאנחנו רוצים לחסוך להם תיסכול וכאב, זה עושה בדיוק את ההיפך. אבל בדיוק.

זה משדר את המסר שאנחנו לא סומכים עליהם שיצליחו להתמודד. ושרצוי להימנע מקשיים. וכך אנחנו, במו ידינו, ועם המון כוונות טובות,

מסייעים להם לבנות דימוי עצמי נמוך. כי במקום בו יש הימנעות של הילד מלהתמודד עם קשיים וחרדות, שם, בדיוק במקום הזה – הערך יורד!

תאהבו, תחזקו, תעודדו, תתמכו אבל אל תקחו מהם את הצורך להתמודד. אל תגוננו מדי. זה עושה את ההיפך.

הם זקוקים לקום מנפילות כדי לבנות לעצמם את הביטחון. בדיוק כמו נחום.

שירלי סיטון – מטפלת בחרדות ומצבי משבר li-CBT - ילדים, בני נוער ומבוגרים