הבוקר החליק לי מהיד כלי קרמיקה שאני ממש אוהבת, החליק ונשבר. הייתי ממש עצובה. זה כלי שאני מאוד אוהבת. וניסיתי לחבר אותו מחדש. אבל מה שלא עשיתי, זה לא חזר להיות בדיוק כמו קודם. אלא משהו אחר.

הסתכלתי על התוצאה ודווקא הצורה החדשה שהתקבלה, היתה לא פחות יפה בעיני, היה בה את הטאצ' האישי שלי. את הדרך שאני בחרתי לחבר מחדש את החלקים.

וחשבתי על זה, שגם משבר מקורו במילה שבר. כל משבר שאנחנו עוברים הוא בעצם משהו שהחליק לנו מהידיים ונשבר. ומאותה נקודה, אנחנו כבר לא נהיה אותו הדבר. זה קצת תמים והרבה לא ריאלי לחשוב שהכל יחזור להיות בדיוק אותו דבר שניה אחרי ש"יעבור המשבר". כי משהו השתנה. משהו נשבר. וכשנצליח לאסוף את השברים ולהרכיב אותם מחדש, זה כבר לא יהיה אותו דבר. לעולם. זה יהיה אחר. זה יהיה שונה. בלי שיפוטיות של טוב או רע. פשוט אחר.

וזו יכולה להיות הזדמנות מצוינת לבחור איך להרכיב את החלקים שלנו מחדש. עם החותמת האישית שלנו. עם מה שחשוב לנו. כי רק הדרך בה נבחר להסתכל על הכלי החדש שהרכבנו, היא שתקבע את יופיו.